החלטה בתיק ת"א 391-04

בפניי בקשה מטעם הנתבעת לסילוק התובענה בתיק זה על הסף מחמת התיישנות וכן מחמת חוסר יריבות משפטית .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

1)      התובעת הינה חברה המתמחה בניהול פרויקטים בתחום ענף הבנייה , אשר נשכרה על ידי הנתבעת לביצוע עבודות בנייה בשטח שיפוטה . התובעת הגישה כנגד הנתבעת תובענה כספית בסך של 738,234 ש"ח , אשר עניינה בקליפת אגוז, הפרשים כספיים הנובעים כתוצאה מכך שהתובעת נאלצה לבצע בפועל עבודות בשטח שגודלו כ - 505 מ"ר,  וזאת בה בשעה שלטענת התובעת סוכם עם הנתבעת כי תבוצענה על ידה עבודות בשטח שגודלו 358 מ"ר בלבד .

2)      טרם תחילת ההליכים בתיק עותרת הנתבעת לסילוק תובענה זו על הסף בשל מספר עילות משפטיות - האחת , טענת התיישנות , והשנייה היעדר יריבות . לשיטת הנתבעת , קיימת חוסר יריבות משפטית בין התובעת לבין הנתבעת , שכן במסגרת סעיף 20 לתצהיר התובעת, ציין מנהל התובעת , כי בתאריך 1.7.1998 הודיעה התובעת למנהל הנתבעת בכתב , כי בתאריך זה המחתה התובעת את מלוא הכספים המגיעים לה מהנתבעת עד ליום זה וכן כספים מעותדים , הנובעים מביצוע הפרויקט נשוא מחלוקת זו , לטובת חברה אחרת ששמה "אלרון (מסיקה ובניו) שיווק והשקעות בע"מ" (להלן : " אלרון ") . עוד טוענת הנתבעת, כי בתאריך 8.2.1999 אישר גזבר הנתבעת את העברת הכספים לטובת חברת "אלרון בע"מ" .

3)      לשיטת הנתבעת , משהתובעת המחתה את כל זכויותיה לקבלת הכספים לטובת צד ג', אזי אין כל יריבות משפטית בינה לבין התובעת  ולפיכך, אך ורק חברת "אלרון בע"מ" רשאית לתבוע זכויות אלו . הנתבעת סומכת ידיה בטיעונה זה על עמדתו של המלומד פרופ' שלום לרנר בספרו "המחאת חיובים" בעמוד 312 לפיה הממחה אינו רשאי לתבוע את החייב בגין הפרה שבוצעה לאחר ביצוע ההמחאה , שכן במועד זה הממחה אינו נושה בחייב, ולכן אינו "נפגע" במובן חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) הזכאי לתרופות בגין ההפרה , ולפיכך התובע הנכון הוא הנמחה . פרופ' לרנר אף מתייחס באותו עמוד בספרו למערכת היחסים ההפוכה שבין החייב לבין הממחה ,כאשר במקרים בהם הממחה מפר את חבותו כלפי החייב, לאחר ביצוע ההמחאה , אזי עומדות לרשות החייב התרופות השונות לפי חוק החוזים  (תרופות בשל הפרת חוזה) , לרבות , אכיפה , ביטול ופיצויים . לעניין אכיפה ופיצויים הממחה הוא בעל דינו של החייב ואין האחרון זכאי להגיש תביעה נגד הנמחה , שכן הנמחה לא קיבל על עצמו את החבות החוזית , והוא עומד במקום הממחה לעניין הזכות בלבד , דהיינו לחייב לא תהא עילה חוזית נגד הנמחה , היות והאחרון קשור בחוזה רק לעניין הזכויות ולא ניתן לתבוע אותו בשל הפרת החוזה ע"י הממחה .

4)      מתגובת התובעת עולה , כי אין היא חולקת על כך שאכן הדין המהותי קובע שהממחה איננו רשאי לתובע את החייב בגין הפרה שבוצעה לאחר ההפרה , אולם לגבי דידה, אין זה המקרה בענייננו שכן, המחאת הזכות , אשר ניתנה על ידי התובעת לחברת "אלרון" , נמסרה לידי חברת "אלרון" לאחר שהנתבעת הפרה את ההתקשרות החוזית עם התובעת , מה גם שהמחאת הזכות מתייחסת לסכומים שהינם מעבר לתקציב המיועד לפרוייקט נשוא מחלוקת זו . לפיכך , גורסת התובעת כי על ביהמ"ש להכריע בסוגיה במסגרת פסה"ד רק לאחר קיום ישיבת הוכחות בה ניתן יהיה לבחון את מועדי ההפרה  , את מועדי המכרז , את מועד תחילת ביצוע העבודות וכן המועד בו קבלה התובעת בפני אנשי הנתבעת על אותן הפרות המפורטות בתצהירי התובעת וכן בכתב התביעה המתוקן .

5)      אשר לטענת ההתיישנות גורסת הנתבעת , כי עילת ההתיישנות נודעה לתובעת כבר לפני התאריך 21.11.1997 , ובתמיכה לכך צירפה מכתב הנושא תאריך זה , וכן מכתב אחר אשר איננו נושא תאריך ובו קובלת התובעת בפני הנתבעת על כך שנדרש ממנה לבצע עבודה בשטח גדול בכ - 200 מ"ר מכפי המוסכם . מאחר וכתב התביעה המקורי הוגש ביום 19.10.2004 גורסת הנתבעת , כי אותו מכתב אשר איננו נושא תאריך נשלח לפני התאריך 19.10.1997 ולפיכך, יש לסלק את התובענה על הסף מחמת עילת התיישנות .  הנתבעת מוסיפה ומציינת , כי התובענה התיישנה לכל המאוחר ביום 28.9.2006 , וזאת בשים לב לכך שהחשבון הסופי בגין ביצוע הפרויקט נשוא התובענה דנן הוגש ביום 29.9.1999 . 

דיון והכרעה :

6)      בתאריך 21.8.2008 קבע המותב הקודם אשר דן בתיק זה (כב' השופטת ברכה סמסון) , כי כתב התביעה המקורי הוגש באופן לקוי , אשר העלה ספק ניכר אם התביעה כלל מגלה עילת תביעה , ולפיכך, במהלך הדיון המקדמי הראשון בתיק ביום 10.10.05 הותר לתובעת לתקן את כתב התביעה בתוך 30 ימים ובכפוף לתשלום הוצאות  הנתבעת בסך 700 ש"ח. החלטה זו לא קוימה במועד, ולא הוגשה בקשה להארכת מועד לקיום ההחלטה כאשר במהלך קדם משפט נוסף, טען ב"כ התובעת, כי כתב התביעה המתוקן מוכן מזה כחודש, אך לא הוגש בשל אי יכולתה של התובעת לשלם ההוצאות שנפסקו נגדה כתנאי להגשת כתב התביעה המתוקן.

7)      ביום 1.3.07 הוגש כתב התביעה המתוקן מבלי ששולמו ההוצאות שנפסקו כאשר כעבור כשנה בתאריך 10.1.08 הוגשה בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, וזאת מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן, אשר אמור היה להיות מוגש תוך 30  ימים מהמועד בו ניתנה ההחלטה ביום 10.10.05. חרף זאת , קבעה כב' השופטת סמסון כי מחדלים אלו באו על תיקונם , אם כי באיחור ניכר , ולפיכך דחתה את בקשת הנתבעת  וקיבלה את בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה באופן כזה שכתב תביעה מתוקן בנוסח שהוגש ביום 1.3.07 , אך באופן ששם התובעת יתוקן ל"אורסול יזום בינוי והשקעות                 בע"מ" .

8)      סילוק על הסף של תביעה ובמיוחד דחייתה,הוא הליך הננקט בלית ברירה רק כאשר ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן, לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש [ראה : ; י. זוסמן,   סדרי הדין האזרחי ,מהדורה שביעית - 1995 , עמוד 384[ , ולכן כל עוד קיימת אפשרות ולו גם קלושה, שעפ"י העובדות שבכתב התביעה יזכו התובעים בסעד המבוקש, לא תסולק התביעה על הסף.  

9)      אשר לטענת ההתיישנות , הפסיקה קבעה באופן חד משמעי, כי טענת ההתיישנות היא טענה דיונית ולא טענה מהותית (ראה : זלמן יהודאי, דיני ההתיישנות בישראל תוך זיקה למשפט האנגלי והאמריקני , כרך א , הוצאת תמר (1991) בעמ' 13-15, 42-52 ;                    ע"א 5964/03 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה, תק-על 2006(1) 2149). חיזוק לקביעה זו ניתן למצוא גם בסעיף 2 סיפא לחוק, הקובע, כי " ... אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה " . משמע, קבלת טענת ההתיישנות ודחיית תובענה מכוחה, אין בה כדי לאיין את זכותו המהותית של התובע, אלא רק למנוע את תביעתה, אכיפתה ומימושה .

10)  טעמים עיקריים מופיעים בספרות ובפסיקה להסברת תכלית מוסד ההתיישנות :           האחד , הגנה על נתבעים ונתבעים פוטנציאליים מפני הסכנה שבתביעה עתידית, הכרוכה בהוצאות כספיות, בשמירה על נכסים ובשמירה על ראיות לצרכי הגנתם. השני ,  התובע,שאיחר איחור ניכר בהגשת תביעתו, מוחזק כמי שויתר או מחל על זכויותיו. הטעם השלישי הוא כי האינטרס הציבורי מחייב כי בתי המשפט יעסקו בענייני ההווה ולא בעניינים שנס ליחם . אל מול שלושת הטעמים הנ"ל, התומכים במוסד ההתיישנות, ניצב טעם כבד משקל, המביא לצמצום מוסד ההתיישנות. טעם זה מקורו בזכות היסוד החוקתית לשמירה על הקניין, וזכות היסוד של הפרט לגישה חופשית לערכאות המשפט. קבלת טענת התיישנות פוגעת פגיעה חמורה בזכויותיו החוקתיות של הפרט והלכה למעשה מרוקנת אותן מכל תוכן. לעניין זכות הגישה לערכאות יפים קביעותיו של כב' השופט ברק (כתוארו אז) בעניין ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4) 554, 558 : " דיני ההתיישנות באים ליצור איזון עדין בין האינטרס של המזיק הפוטנציאלי לבין האינטרס של הניזוק הפוטנציאלי, תוך שמירה על אינטרס הציבור כולו " .

11)  לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לא שוכנעתי כי אכן מן הראוי לסלק את התובענה על הסף מחמת היעדר יריבות בטרם בחינת הפן העובדתי של סוגיה משפטית זו , שכן הדבר מצריך בחינה מעמיקה של מערכת היחסים שבין התובעת לבין חברת "אלרון" , ובפרט את המועד המדויק שבו בוצעה בפועל ההפרה החוזית המיוחסת לנתבעת - דהיינו , האם לפני ביצוע המחאת הזכות לחברת "אלרון" או טרם לכן .

12)  אשר לטענת ההתיישנות , למקרא התגובה אמנם עולה,כי התובעת לא התייחסה באופן ממצה לסוגיית ההתיישנות , אולם מטענותיה של הנתבעת עולה, כי זו נסמכת בטיעוניה על מכתב שאיננו נושא תאריך , ולפיכך גם סוגיה זו מצריכה בחינה עובדתית מעמיקה לאחר שמיעת טענות הצדדים לצורך בחינת השאלה האם אותו מכתב אכן נשלח לפני התאריך 19.10.1997 .  הנתבעת מוסיפה ומציינת , כי לכל המאוחר התובענה התיישנה ביום 28.9.2006 , וזאת בשים לב לכך שהחשבון הסופי בגין ביצוע הפרויקט נשוא התובענה דנן הוגש ביום 29.9.1999 .  טיעון זה אף הוא מחייב הכרעה וליבון עובדתיים , שכן ייתכן, כי מן העדויות אשר יובאו בפני ביהמ"ש יגיע ביהמ"ש לכלל מסקנה כי נעשו על ידי התובעת פניות נוספות גם לאחר התאריך האמור . כמו כן , מהחלטתה של כב' השופטת סמסון עולה, כי התובעת התמהמהה בהגשת כתב התביעה המתוקן מחמת קשיים כלכליים ומחלוקות עם ב"כ הקודם , וכי גם מטעם זה אין להקשות על התובעת ושלא ליתן לה את יומה בביהמ"ש .

13)  התיק נקבע לישיבת הוכחות ביום 6.11.2011 בין השעות 10:00 - 13:00 . הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בהתאם לתוצאות ההליך .

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"א, 03 מאי 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: